בכתבה שעסקה בנושא חסכון בעלויות דיור, הועלה רעיון מהפכני – להתאהב כדי לחסוך. הרעיון פשוט – שכר הדירה ושאר עלויות המחיה של שני אנשים בודדים גבוהים בהרבה מאילו של זוג החי במשותף , ולכן הומלץ באותה כתבה להתאהב ולעבור לחיות יחד כזוג.
בעת גירושין קורה ההפך – הפרדת בית המגורים לשניים גורמת לעליה בהוצאות המחיה, בשני הבתים הנפרדים גם יחד בכ- 25% עד 40%, לעומת הוצאות הבית המשותף. כלומר, זוגות שהכנסתם נשארה קבועה יאלצו להפחית את רמת חייהם בכ- 40% – 25% לעומת רמת החיים שהורגלו אליה בטרם הגירושין. רובנו תופסים הורדה בסדר גודל כזה מרמת חיינו כמעט כבלתי אפשרית.
הפרדת נכסי בני הזוג יוצרת גם היא הפחתה בערכם הממשי. מכירה של דירת המגורים וחלוקת התמורה בין בני הזוג תשאיר בידי כל אחד מהם סכום שבמקרה הטוב יאפשר לרכוש דירה פחות טובה, ובמקרים אחרים לא יאפשר רכישת דירה. כך גם לגבי חלוקתם של שאר הנכסים.
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי בעת הגירושין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של נכסי בני הזוג, כולל חובותיהם המשותפים, אשר נצברו במהלך הנישואים, למעט חריגים מסויימים המופיעים בחוק. כלומר, הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם יחולק ביניהם בחלקים שווים בעת הגירושין. החוק מאפשר לבתי המשפט ולבתי הדין, לבצע חלוקה לא שווה של הרכוש בהתקיים נסיבות מיוחדות, המצדיקות זאת. מדובר בדרך כלל במקרים בהם חוסר האיזון בין בני הזוג בולט במיוחד, ובית המשפט, המביט גם לעבר העתיד, פועל במטרה להביא לאיזון משאבים שיאפשר לשני בני הזוג סיכוי הוגן לקראת החיים שלאחר הפירוד.
רכוש משותף עשוי לכלול:
- דירת מגורים.
- כספים, חסכונות, השקעות וכו'.
- פנסיות, ביטוחי חיים, קופות גמל, קרנות השתלמות וכו'.
- עסקים.
- מכוניות.
- מיטלטלין.
- חובות, משכנתאות, יתרות חובה.
- מוניטין, נכסי קריירה, נכסי עתודה כלכלית, הכנסה עתידית.
- מניות ואופציות.
בנוסף לרכוש המשותף קיים גם רכוש אישי, השייך לאחד מבני הזוג בלבד. רכוש אישי יישאר ברשות בעליו ולא יחולק בעת הגירושין והוא עשוי לכלול:
- נכסים שהיו בבעלות בן הזוג עוד בטרם הנישואים.
- מתנות שקיבל אחד מבני הזוג, גם במהלך הנישואים.
- ירושות שקיבל אחד מבני הזוג, גם במהלך הנישואים.
- חפצים אישיים.
בהליכים משפטיים יוכרעו שאלות אלו בהתאם לדין ולראיות. בהליכים הסכמיים ניתן להגיע להסכמות החורגות מהדין, תוך התאמתן לצרכי הצדדים וילדיהם.
צעדים בדרך לקבלת החלטה על חלוקת הרכוש:
ראשית, לאסוף ולרשום את כל פרטי הרכוש המשותף. ייתכן ויתגלעו מחלוקות בינכם לבין בני זוגכם בשאלה האם נכס מסויים הוא חלק מהרכוש המשותף שיש לחלוק בו, או שזהו רכוש אישי האמור להישאר כולו בידי בעליו. דוגמא אופיינית – אחד מבני זוג קיבל בירושה מגרש. על גבי המגרש בנו בני הזוג את ביתם, מכספי חסכונות ומשכנתה. האם הבית והמגרש מהווים רכוש משותף? או שמא זהו רכוש אישי של בן הזוג שירש את המגרש? בתי משפט מכריעים במחלוקות אלו בהתאם לראיות ולדין. בהליכים הסכמיים אפשר להגיע לפתרונות גמישים ויצירתיים.
שנית, להעריך את שווי הרכוש – חישוב ערכם של חלק מהנכסים אינו פשוט ודורש חישובים מורכבים או קביעת מנגנונים לקביעת הערך, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות:
- כאשר בני הזוג מסכימים שאחד מהם יקנה את חלקו של השני בדירת המגורים, מתעוררת, לא פעם, מחלוקת לגבי ערכה של הדירה. בן הזוג שמוכר את חלקו בדירה יעדיף את ההערכה הגבוהה ביותר של הדירה (ולקבל תשלום גבוה עבור חלקו) בעוד שבן הזוג הקונה יעדיף את ההערכה הנמוכה (ולשלם פחות). מנגנון אפשרי לפתרון מחלוקת זו עשוי להיות מינוי שני מתווכים, או שמאים, אחד מטעמו של כל אחד מבני הזוג, כאשר ממוצע ההערכות ביניהם יהווה את ערך הדירה.
- חישוב ערכן של פנסיות ונכסים אחרים שאינם נזילים במועד הגירושין הוא פעולה מורכבת המחייבת חוות דעת של אקטואר.
- סוגיות כלכליות הקשורות למוניטין, למניות ולאופציות דורשות לעיתים קרובות חוות דעת מקצועיות. הערכת שווים של נכסים אלו נעשית הן בבתי המשפט והן בהליכים הסכמיים גם תוך הסתמכות על חוות דעת מקצועיות.
שלישית, לקבוע את מועד חלוקת הרכוש. פרטי רכוש מסויימים מחולקים במועד הגירושין, ואילו מועד החלוקה של סוגי רכוש אחרים יכול להדחות לתקופות אחרות ולפעמים לשנים רבות. למשל, מכירתה של דירת המגורים עשויה להידחות למועד מאוחר יותר, על מנת לאפשר לילדים להמשיך ולהתגורר בה עם אחד ההורים. כך גם איזון תשלומי הפנסיה ונכסים כספיים אחרים שאינם נזילים במועד הגירושין, עשוי להידחות למועד בו יהפכו לנזילים.
חלוקת הרכוש כרוכה, כמעט תמיד, בהורדה ברמת החיים. מטבע הדברים, מנסה כל צד להפחית את הפגיעה הכלכלית בו. ברוב המקרים, הקטנת הפגיעה באחד מבני הזוג תבוא על חשבון בן הזוג השני.
המדריך למתגרשים נכתב על ידי עו"ד חמוטל גת, המתמחה למעלה מעשרים שנה בגישור במשפחה ובגישור גירושין.
המדריך אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.
